כאבי ברכיים - שאלות ותשובות
כאבי ברכיים עלולים להיגרם כתוצאה מסיבות רבות ושונות. לעיתים, מקורם אכן מהברכיים, אולם לעיתים מדובר בהקרנה של כאב מהירכיים או מהגב (כאבי ברכיים וירכיים).
הסיבות לכאב בברך יכולות להיות דלקת כלשהי, קרע במיניסקוס או בגידים, קרע ברצועות הצולבות, שחיקת סחוס ועוד.
על מנת לאבחן את שורש הכאב ולהציע את הטיפול המתאים נדרש לערוך בדיקה גופנית, ולברר לעומק – היסטוריה רפואית, תסמינים, מחלות רקע ותרופות שאותן נוטלים המטופלים.
בגילאים צעירים המקורות השכיחים ביותר לכאבים בברך הם תגובות דלקתיות, כונדרומלציה פטלה [Chondro Malacia Patella or CMP] וקרעים במניסקוס או בגידים.
בגילאים מבוגרים הסיבה השכיחה ביותר היא שחיקה של הברך.
כדי לאבחן את מקור כאבי הברכיים יש צורך לבחון את ההיסטוריה הרפואית ולבצע בדיקה גופנית.
- היסטוריה רפואית
אלמנט זה עשוי להאיר על מקור הכאב, ולהצביע על האבחנה האפשרית. למשל, חבלה בברך שגורמת לכאב חד ובנוסף 'קליק' – מעידים לרוב על קרע ברצועה הצולבת הקדמית.
כאבים וקושי בתפקוד מפרק הברך וכן נפיחויות חוזרות ונשנות, יכולים להצביע על שחיקת המפרק. - בדיקה רפואית
מאפשרת הערכת התפקוד של ציר הברך. כלומר, האם קיים נוזל בברך, כביטוי לבעיה במפרק; האם המפרק יציב או לא; האם קיימת רגישות באזור מסוים בברך; והאם טווחי התנועה מלאים ואינם כואבים. בדרך כלל, קרע ברצועה הצולבת מלווה בנפיחות תוך מפרקית (כתוצאה מנוזל בברך).
כאבים באזור מפרק הירך יכולים לנבוע ממפרק הירך עצמו או מכאבים שמוקרנים מהגב או מהאגן. כאבים שמוקרנים מהגב, יהיו לרוב בעקבות בלט דיסק, רדיקולופטיה או היצרות התעלה. כאבים שמוקרנים מהאגן, יתרחשו לרוב בעקבות בעיות גניקולוגיות.
כאשר שורש הכאב הוא ממפרק הירך עצמו, הסיבות עשויות להיות שחיקת סחוס של מפרק הירך (ארטירטיס, AVN), קרע בלברום (מעטפת המפרק), תסמונת תפס – חיכוך בין האגן לבין הירך (FAI ), וכן עשויים להיגרם כתוצאה מסיבות רבות אחרות, כמו בקע מפשעתי, פמורלי או דלקות גידים שונות סביב המפרק.
אנטומיית מפרק ירך שאינה תקינה, כתוצאה מהתפתחות לקויה של המפרק, עשויה לגרום לשחיקה מוקדמת.
הלקות האנטומית עשויה לנבוע כתוצאה מחוסר או מהתפתחות לקויה של עצם האגן. כתוצאה מכך כיסוי ראש הירך אינו מספק את הצורך התפקודי. אנטומיה שאינה תקינה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בצורת כיסוי יתר של ראש הירך. במקרה הזה, מדובר בתסמונת תפס או התנגשות -FAI. תסמונת תפס FAI שמכונה Femoraloacetabular Impingement syndrome. תסמונת התפס היא הפרעה או חיכוך שאינם תקינים בין עצם הירך לבין עצם האגן כתוצאה מאנטומיה לקויה של עצם הירך או של האגן, או שניהם בו־זמנית.
פגיעה בסחוס מפרק הירך יכולה להיגרם כתוצאה משבר באזור המפרק, ולהוביל לשחיקה טראומטית. השחיקה עשויה להתרחש עקב מחסור באספקת דם לראש הירך [AVN].
סחוס הוא מבנה קשיח דמוי "זכוכית" אשר מצוי במפרק – בחיבור שבין עצמות גדולות או קטנות.
תפקידו העיקרי של הסחוס הוא ליצור "תנועה חלקה" של המפרק. אולם, כאשר הסחוס נפגע, בדומה למתרחש בזכוכית, נוצרים סדקים ולאחר מכן בקעים. פגיעה בסחוס בשלב מתקדם גורמת לשחיקה של המפרק ולחיכוך בתנועה, וגוררת אחריה הגבלה בתנועה וכאבים. לסחוס אין יכולת להתחדש. בעגה הרפואית מכונה שחיקת הסחוס בשם אוסטאוארתריטיס או בקיצור ארטירטיס.
פגיעה בסחוס נחלקת למספר דרגות:
דרגה 0 – סחוס בריא בתפקוד תקין.
דרגה 1 – קיימות נקודות רכות או שלפוחית בסחוס.
דרגה 2 – נראים קרעים שוליים בסחוס.
דרגה 3 – הממצאים מציגים בקיעים עמוקים שהיקפם עולה מעל ל־50% משכבת הסחוס.
דרגה 4 – הקרעים בסחוס חושפים את העצם.
חריקות בברך אחת או בשתי הברכיים; קושי לקום מכיסא או להתיישב; בירידה במדרגות או בעלייה; נפיחויות חוזרות ונשנות; כאבים בהליכה למרחקים ארוכים וצליעה.
כשהשחיקה מתקדמת תופיע גם הגבלה בתנועות הברך, עיוות הברך וכן כאבים בעת מנוחה ובשעות השינה בלילה.
כאבים במפשעה; כאבים שמוקרנים לברכיים; הגבלה בתנועות מפרקי הירכיים שיכולה להתבטא כקושי לפשק את הרגליים; צליעה; קושי בעלייה במדרגות או בירידה; קושי לקום מכיסא או להתיישב; קושי בעת הכניסה לרכב או ביציאה ממנו.
ככל שהשחיקה מתקדמת יותר, כך קשה יותר לבצע פעולות פשוטות ויום־יומיות, כמו לגרוב גרביים ולנעול נעליים. כמו כן, במקרים רבים בבדיקה גופנית נמצאים הבדלים באורך הרגליים ודלדול בשרירים (ירידה בנפח השריר).
ניתוחים להחלפת מפרקים נערכים לטובת שיפור איכות החיים, ואינם מוגדרים במטרה להציל חיים. כלומר, אין הכרח בהם, למעט במקרים שבהם קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים כתוצאה מכאבים עזים והגבלה בתפקודו של המפרק.
מהצילומים ומהבדיקה הרפואית ניתן להתרשם ממידת השחיקה של המפרק, ועד כמה נפגע תפקודו. לפני שמקבלים החלטה בנוגע לניתוח, כדאי לבחון אפשרויות טיפול שאינן כרוכות בניתוח, אם המצב מאפשר זאת. אולם, אם הטיפול אינו עוזר ואיכות החיים נפגעת, אפשר לשקול ניתוח להחלפת המפרק.
למאמר המלא בנושא: שחיקה של מפרקי הברכיים – האם חייבים ניתוח?
אורך החיים של המשתלים המלאכותיים הוא מוגבל; ועל כן, הנטייה היא למצות את הטיפול השמרני, ללא ניתוח, בעיקר כשמדובר בצעירים (בני 18־50).
עם זאת, ניתן לעבור ניתוח להחלפת מפרק גם בגיל צעיר, אם הטיפול השמרני (שאינו ניתוח) לא הוביל לשיפור, וכן כשקיימת עדות לשחיקת המפרק בצילום ובבדיקה (עדות קלינית וצילום הדמיה).
כיום ניתן ואף מקובל להשתיל שני מפרקי ירכיים או ברכיים בו־זמנית; זאת בהתאם למצב הרפואי של המטופל ובהפעלת שיקול דעת רפואי בנוגע לשיטת הניתוח כך שתותאם אישית. היתרונות המצויים בהשתלה בו־זמנית הן הצורך בהרדמה אחת [ולא שתיים], שיקום קצר יותר וכן חזרה מהירה יותר לשגרה ולעבודה.
לקריאת המאמר המלא בנושא: מהי החלפת מפרקי ברכיים דו־צדדית? לחצו כאן
ניתוחי החלפות מפרקים נערכים עקב כאבים במפרק והגבלה בתפקוד, ונועדו להקל על המטופלים ולהשיב להם את איכות חייהם. מטרת הניתוח היא להפחית במידה ניכרת את הכאבים ולשפר את תפקוד המפרק.
החלפת מפרק ברך - שאלות ותשובות
המטרה היא להפחית באופן ניכר את הכאבים ולשפר את יכולת התנועה בברך.
החלפה של מפרק הברך אמורה להוביל למצב שבו הברך יציבה, מאוזנת היטב בעת תנועות של כיפוף ויישור, ומאפשרת טווחי תנועה טובים.
על מנת לשמר את תוצאות הניתוח יש צורך להניע את המפרק, ולתרגל פעולות יום־יומיות, כמו ירידה במדרגות ועלייה.
השיטה החדשה ביותר כיום נקראת ניתוח בהתאמה אישית, ויתרונה נעוץ בכך שניתן להכין מראש את המכשור המסייע בניתוח, ולהתאימו באופן ייחודי למבנה האנטומי של המנותח. כפועל יוצא מכך, רמת הדיוק של המנתח משתפרת, וכן רמת התפקוד של המטופלים משתפרת לאחר הניתוח.
בנוסף, ההתאמה האישית מקצרת את זמן הניתוח. כאשר המשמעות של קיצור זמן ניתוח ומשך ההרדמה היא הפחתה של החשיפה לסיבוכים.
התוכנית החדשנית להבראה מהירה מהניתוח מתייחדת במספר אלמנטים:
- שיטה חדשנית של הרדמה
- חתך קטן
- הפחתה בעוצמת הכאב
- ניתן לקום מהמיטה כעבור מספר שעות לאחר הניתוח
התוכנית פותחה לאחר מחקר שנמשך מספר שנים, ועל בסיס שימוש בטכניקות חדשניות שנשאבו ממחקרים מדעיים מכל רחבי העולם.
פיתוח התוכנית להתאוששות מהירה יצרה מהפכה בניתוח להחלפת מפרק ברך או ירך. תוכנית זו דוגלת במניעת קיבוע המנותח למיטה, ובעידוד המטופלים לבצע פעולות כמו ירידה במדרגות או הליכה תוך מספר שעות לאחר הניתוח. בגישה זו לא נעשה שימוש בנקזים, וכך פוחת הכאב ומתאפשר תפקוד מהיר וטוב יותר של המפרק שנותח.
בנוסף, לא נדרשות הגבלות כלשהן לאחר החלפת מפרק הירך (אין צורך בכרית פישוק, ניתן לשבת על כיסא ללא הַגְבָּהָה, ניתן לכופף את הרגליים ולהצליבן, ואין חובה לשכב על הגב בלבד).
השיקום לאחר ניתוח להחלפת מפרק אחד דומה לתהליך השיקום בעקבות ניתוח להחלפת שני מפרקים:
- פעולות כמו ירידה מהמיטה לכורסה והליכה, צפויות להתרחש ביום הניתוח או למחרת.
- בהחלפת מפרק הירך אין הנחיה להגבלות כלשהן, ואין צורך להשתמש בכריות פישוק. בנוסף, ניתן להצליב רגליים, לשכב על הצד ולנסוע ברכב פרטי.
- המטרות הן חיזוק שרירים ושיפור טווחי התנועה. בהחלפת מפרק ברך נעשה שימוש במכשיר CPM שמשמעותו – Continuous Passive Motion. המכשיר מאפשר הנעה של מפרק הברך בצורה פסיבית לטווחי תנועה רצויים.
- ניתן לעבור מהליכון למקל הליכה בהתאם להתקדמות ולהישגים מהטיפול הפיזיותרפי. באופן כללי, ניתן לצפות למעבר כשבועיים לאחר הניתוח. חשוב לציין שיש אנשים שמצליחים לעבור למקל הליכה בזמן קצר יותר.
- ההליכה ללא עזרים תלויה מאוד במנותח ובמחויבות שלו לתהליך השיקום באמצעות הפיזיותרפיה.
- המגבלה הפיזית היחידה שאמורה להופיע לאחר הניתוח נובעת מכאבים, אי לכך קיים פרוטוקול מלא לטיפול בכאבים לאחר הניתוח.
אם אובחנתם כסובלים משחיקת מפרקים ונקבע כי אין צורך בניתוח, או לחילופין, אתם מבקשים לדחות את המועד, ישנם כמה סוגי טיפולים שניתן להציע להקלה על הכאב: פיזיותרפיה ורפואה משלימה, שימוש בעזרי הליכה , שיטות לא ניתוחיות: כגון אפוסתרפיה, טיפולים תרופתיים ותוספי מזון, הזרקות למפרקים – כגון סטרואידים, חומצה היאלורונית, אורטוקין, PRP, בוטוקס, מח עצם.
אחוזי הצלחה של הזריקות השונות תלויים בגורמים רבים, ביניהם שלב השחיקה וממדי הפגיעה בסחוס. ככל שהשחיקה גדולה יותר הסיכוי שהזריקות יעזרו קטן יותר.
ניתן לחזור על ההזרקות בטווחי זמן מסוימים.
ד"ר בנימין בנדר מבצע את הניתוח להשתלת מפרקי ירכיים בשיטה חדשנית, בהתאמה אישית, ובגישה ניתוחית קדמית המקצרת משמעותית את משך ההחלמה מן הניתוח וללא מגבלות החלות על המנותח בשבועות שלאחר הניתוח. (לינק למאמר רלוונטי).
הניתוח המבוצע בגישה קדמית בשכיבה על הגב ולא על הצד כפי שנהוג במקומות רבים, שכיבה על הגב מאפשרת בדיקה טובה ביותר של טווחי תנועה, יציבות ובדיקה מהימנה של אורך הרגליים
הגבלות לירך לאחר ניתוח דוגמת צורך בכרית פישוק, כיסא גבוהה, הגבהה לשירותים, הימנעות מהצלבת רגליים, איסור לשכב על הצד וכולי אינם נהוגים על ידי ד"ר בנדר אחרי ניתוח להחלפת מפרק ירך.
צילום רנטגן מאפשר לרוב אבחנה טובה ומהימנה. ואולם אם ישנו ספק, יומלץ על בדיקות נוספות, כגון סריקת C.T. או הדמיה בתהודה מגנטית (MRI) . כמו כן, נחוצה בדיקה גופנית של מומחה למפרקים והחלפת מפרקים.
צילומי הרנטגן לברכיים מבוצעים בנשיאת משקל בעמידה תוך השוואה בין הברכיים.
באם קיים ספק כלשהו ישנם מנחים נוספים של צילומי ברכיים אשר יכולים להיות לעזר. הצילומים למפרקי ירך הם צילום אגן וצילום מפרק ירך.
בדיקות הדמיה צריכות להינתן בהקשר להיסטוריה הרפואית והבדיקה הפיסיקלית. לעיתים US סונר יכול לגלות את מקור הכאבים סביב הברך, הבדיקה היא נגישה מאוד ויחסית אינה כרוכה לא בקרינה כמו במיפוי עצמות או CT ואינה כרוכה גם בקרינה מגנטית (MRI) שהשלכותיה אינן ידועות כל כך
מיפוי עצמות –קיימים סוגים רבים של מיפוי עצמות, כאשר המיפוי הנפוץ ביותר נעשה בעזרת טכנטיום. זוהי בדיקה לא ספציפית , המראה מקומות שבהם חומר הניגוד מצטבר, על סמך הקליטות ניתן לשער שמדובר בקליטות על רקע שחיקת סחוס, טראומה וכולי. השערות אלה אינן ספציפיות.
מיפוי עצמות בשילוב עם CT הינו מיפוי עצמות SPECT , ספציפי לפגיעות סביב המפרקים בייחוד הברך
יש לציין כי אין בדיקה שיש לה 100% הצלחה בגילוי כל הממצאים(גם לא MRI ), לכן חשובה מאוד הבדיקה הפיסיקלית בשילוב עם היסטוריה רפואית מדוקדקת.
MRI , כמו שאר בדיקות ההדמיה, יכול להעלות חשד לדבר מה שעשוי להתברר כמוטעה (באחוזים קטנים מאוד) – גילוי סרק False Positive , כלומר גילוי ממצאים אשר אינם קיימים או קיימים לא בממדים הניכרים כפי שבדיקות ההדמיה או ה MRI הראו
בדיקות הדמיה אינם מגלות כל דבר ב100% , לכן יש לשפוט את בדיקות ההדמיה בהקשר להיסטוריה הרפואית כולל גיל , מחלות רקע ותיאור הפגיעה וכן בהקשר לבדיקה הפיסיקלית.
החלפת מפרק ירך- שאלות ותשובות
נמק אוסקולרי של ראש הירך נגרם כתוצאה מהפרעה זמנית או קבועה באספקת הדם לעצם הירך. בין הגורמים השכיחים לכך: שימוש בסטרואידים, שתיית אלכוהול, מחלות שונות הפוגעות באספקת הדם וכן חבלות, כמו שבר של צוואר הירך.
ניתן לטפל בבעיה בשיטות שאינן כרוכות בניתוח; לדוגמה: מנוחה, הפחתת המשקל על הרגל הפגועה באמצעות שימוש בעזרי הליכה (מקל ליד הנגדית או קביים), וכן נטילת תרופות נוגדות כאבים.
אם הטיפול אינו מקל על הכאב ניתן לפנות לייעוץ לקראת ניתוח. אפשרויות הניתוח הן קידוח ראש הירך עם או בלי הזרקה של PRP או מח עצם; אוסטאוטומיה (חיתוך עצם) של הירך; העברת עצם השוקית עם אספקת דם לראש הירך והחלפת מפרק הירך.
AVN – משמעו AVASCULAR NECROSIS; או בשמו האחר OSTENECROSIS. מדובר בנמק שנגרם כתוצאה מהפרעה באספקת הדם למפרקי הברכיים.
SONK – משמעו Spontaneous osteonecrosis of the knee.
שני המושגים יחדיו מייצגים פגיעה במרכיבי המפרקים, ובשלבים מתקדמים יותר – שחיקה של המפרקים.
AVN מתרחש בעקבות בעיה או הפרעה כלשהי באספקת הדם התקינה למפרקים. לעומת זאת, SONK מתרחש באופן ספונטני, כנראה על רקע בעיה מכנית.
SONK מאופיין בכאב פתאומי והוא שכיח יותר בקרב נשים סביב גיל 60. הכאב מתרחש בחלק הפנימי של עצמות הברכיים (MFC), כאשר AVN מאופיין בכאב פחות חריף שיכול להופיע בכל גיל ולהופיע בכל אזור בברכיים.
למאמר של ד"ר בנימין בנדר בנושא: טיפולים בשחיקת מפרק הברך לחצו כאן
המפרק הוא מקום החיבור שבין שתי עצמות ובו מתרחשת התנועה. מפרק הירך, ובשמו הנוסף מפרק האגן, מורכב מראש הירך אשר משול לכדור, ומהאגן אשר משול לקערה.
היחס בין ה"כדור" לבין ה"קערה" תלוי בתפקוד המפרק. כלומר, אם הקערה שטוחה מידי, ראש הירך [ה"כדור"] יכול להידחף החוצה ולגרום לפריקה. אם האגן [ה"קערה"] עמוק מידי, הוא יעטוף את ראש הירך [ה"כדור"] כצבט, ובעקבות תנועות מסוימות עלול ליצור חיכוך בלתי תקין עם ראש הירך. חיכוך זה עלול לפגוע במעטפת המפרק ובעצמות, וליצור זיזים בנקודות החיכוך.
אנטומיה לקויה של מפרק הירך, כתוצאה מפגם בהתפתחות המפרק, גורמת לשחיקה בגילאים צעירים יותר.
אנטומיה לקויה עשויה לנבוע מחוסר התפתחות או מהתפתחות לקויה של עצם האגן, אשר גורמת להיעדר כיסוי מספק של ראש הירך, או לחילופין לכיסוי מועט של ראש הירך. אנטומיה לקויה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בצורת כיסוי יתר של ראש הירך.
במצב זה אין כיסוי מספק לראש עצם הירך על־ידי האגן. יש מקרים שבהם יכולה להתרחש החמרה – למצב של פריקה מוחלטת. התפתחות לקויה של מפרק הירך נחשבת לבעיה התפתחותית בעלת גורמי סיכון שונים ומשתנים ויש לה השפעה גנטית.
אבחון הבעיה נעשה באמצעות בדיקה גופנית. כשמדובר בתינוקות, נדרש לעיתים לערוך בנוסף סריקת אולטרה סאונד.
בגילאים מבוגרים יותר הבדיקה תכלול צילום הדמיה. הטיפול בתינוקות נעשה באמצעות פישוק מלאכותי של הרגליים, באמצעות כרית או מחוך. בגילאים מבוגרים יותר, כשהמפרק מפותח כבר, הדרך היחידה להשפיע על האנטומיה היא באמצעות ניתוח. חשוב להדגיש, שמבוגרים שמתגלה אצלם פגיעה באזור, נושאים מהעבר [מגיל צעיר מאוד] תופעה של שחיקת מפרקי הירכיים.
מספר סיבות לתופעת ה"קליקים". הראשונה נובעת כחלק מתסמונת התפס באגן, (FAI) – Femoraloacetabular Impingement Syndrome.
סיבה נוספת, בעקבות חיכוך של הגידים בעצמות הירכיים. זוהי תופעה שמכונה בספרות הרפואית Snapping Hip Syndrome. הגידים שגורמים לרוב לתופעה הם הגיד האליאוטיביאל או גיד האילופסואס.
ניתוחים להחלפה של מפרקי הירכיים או הברכיים מבוצעים במטרה לשפר את איכות חייהם של המושתלים, להקל על הכאבים ולשפר את תפקוד המפרק. אולם, חשוב להבין שעד כמה שהם מוצלחים, מדובר במשתלים מלאכותיים שאינם טבעיים לגוף. לכן חשוב להבין את מגבלותיהם עוד לפני הניתוח, לשם תיאום ציפיות מהניתוח. עם זאת, ניתוח השתלת מפרקים נחשב לאחד הניתוחים המוצלחים בתחום האורטופדיה, אשר עשויים לאפשר חזרה לפעילות ספורטיבית, כמו רכיבה על אופניים ואפילו ריצה.
לעיתים יורגש קִשיון במפרק עד שמתחילים להניע אותו. בנוסף, עשויות להתעורר דלקות בגידים שמסביב למפרק, בייחוד בברך. בעקבות זאת ייתכן שיידרש ליטול תרופות נוגדות דלקת ואף זריקה מקומית.
לאחר החלפת המפרק קיימת יכולת טובה יותר ללכת. בהתחלה עשויים להופיע כאבי גב, זאת במקרה שהופיעו שינויים בגב עוד לפני הניתוח. כאבי גב יכולים להקרין לרגל אחת או לשני הרגליים, וליצור תחושה של כבדות ברגל, קושי ללכת והתכווצויות שרירים (Muscle Cramp).
החלפת מפרק ירך מאופיינת בשיעורי הצלחה גבוהים של כ־95% – הכוונה לשיפור בעוצמת הכאב ושיפור בתפקוד המפרק.
אולם, חשוב להדגיש, שלא תמיד המשמעות של שיפור בתפקוד ושיפור בכאבים היא ללא כאבים כלל או יצירת טווחי תנועה מלאים. מהמנותח נדרש לחזק את השרירים ולתרגל טווחי תנועה. בחלק מהמאמרים מדווח כי עד ל־10% מהמנותחים סובלים מכאבים כרוניים כלשהם לאחר הניתוח. חלקם מסיבות שונות החל מהקרנה של הכאבים מהגב, שינויים בעצבים כגון נוירופטיה פולינורופטיה, פיברומיאלגיה (תסמונת כאב), תסמונות וכאבים אחרים ועד דיווח על סיבה שאינה ברורה.
החלפת מפרק ברך מאופיינת בשיעורי הצלחה גבוהים שנעים בין 90% ועד 95%. כלומר, שיפור בכאבים ושיפור בתפקוד המפרק.
אין זה אומר, שלא חשים בכאבים כלל או שטווחי התנועה מלאים לגמרי.
בחלק מהמאמרים מדווח שעד ל־20% מהמנותחים סובלים מכאבים כרוניים כלשהם לאחר הניתוח – חלקם מסיבות שונות, החל מהקרנה של הכאבים מהגב, שינויים בעצבים כגון נוירופטיה פולינורופטיה, פיברומיאלגיה (תסמונת כאב), או תסמונות וכאבים אחרים ועד לסיבה שאינה ברורה.
כל "בעיה בגוף" יוצרת תגובה דלקתית שמטרתה לאותת על קיום הבעיה, ולנסות לתקן אותה. במהלך התגובה הדלקתית מופרשים חומרים אשר גורמים לכאבים NSAIDS. תרופות שאינן סטרואידליות, נוגדות דלקת, מדכאות את הכאב ואת הדלקת. ניתן ליטול תרופות אלה למשך פרק זמן קצוב. קיימות תרופות אחרות לכאבים. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לקבלת מרשם.
הסיבות לכך הן רבות. סטייה מהציר התקין של המפרק משפיעה על השרירים סביב המפרק; היווצרות זיזי עצם בתוך המפרק (ברך או ירך); דלקות בסטרוקטורות של הברך או הירך; נוזל תוך מפרקי; עיבוי של מעטפת המפרק – עיבוי סינוביאלי. הסחוס – שתפקידו להחליק את תנועות המפרק – אינו קיים, ובנוסף קיימת רמה נמוכה של חומרים אשר ריכוזם אמור להיות גבוה במפרק במטרה לסייע בהחלקת תנועת המפרק.
הגיל הכרונולוגי אינו סמן של הגיל הביולוגי. ניתן לעבור ניתוח להחלפת מפרק ברך או ירך גם בגילאים מבוגרים כל עוד המצב הרפואי מאפשר למנותח להתמודד עם השלכות הניתוח.
ניתוחי ארטרוסקופיה מומלצים באינדיקציות קליניות ורפואיות, כגון קרע שחיקתי של המניסקוס.
ניתוחי ארטרוסקופיה מתאימים לשלבים התחלתיים של שחיקת מפרק הברך, כאמור באינדיקציות רפואיות מתאימות. ניתוחי ארטרוסקופיה בירך מבוצעים לרוב בעקבות תסמונת FAI עם קרע של הלברום.
אחוזי ההצלחה של ניתוחי אלה בירך מוערכים בכ־50%.
שאלות ותשובות נוספות
שחיקה של מפרק הירך יכולה להקרין לברך. הסיבה היא שאחד מהעצבים, אשר מתפצל לשניים ומעצבב את מפרק הירך והברך, אחראי לתחושת הכאב בברך. עם זאת, יש צורך לברר האם הכאב אינו כאב שמוקרן מהגב, וכן יש לשלול שלא קיימת בעיה במפרק הברך עצמו, כגון שחיקה של הברך.
משמעותם של שינויים אוסטאוארטריטים או שינויים ניווניים היא שינויים שחיקתיים, שחיקת סחוס. את דרגת השחיקה ניתן להעריך על פי הצילום וממצאי הבדיקה הפיזיקלית (בדיקת טווחי תנועה, כאבים בזמן הנעת המפרק ועוד)
בדרך כלל בין החלפת מפרק אחד למפרק השני תידרש תקופת המתנה של שלושה חודשים ועד לשישה חודשים. אולם, ניתן לבצע החלפה של שני המפרקים בו־זמנית, בהתאם לאינדיקציות רפואיות מתאימות.
לא תמיד. ההרדמה יכולה להיות גם הרדמה ספינאלית (חלל יותר עמוק מהחלל אפידורלי) באמצעות זריקה בגב.
- הרדמה ספינלית מאפשרת הרפיה מצוינת של השרירים.
- הרדמה ספינלית, עקב הרחבה של כלי דם היקפיים, מצמצמת את הסיכויים לאובדן דם במהלך הניתוח.
- בהשוואה להרדמות אחרת ההרדמה הספינלית מקושרת לירידה באחוזי התסחיף הריאתי סביב הניתוח.
- בנוסף, ניתן להשאיר צנתר באזור הניתוח, לצורך הזלפת נוגדי כאבים, לפרק זמן מה לאחר הניתוח.
- ציסטה ע"ש בייקר או ציסטה פופליטיאלית היא ממצא שכיח. מדובר בנוזל תוך מפרקי (נוזל סינוביאלי) שמזדקר לאספקט האחורי של הברך (השקע או הפוסה הפופליטיאלית). ברוב המקרים הציסטה היא אסימפטומטית (אינה גורמת לכאבים). ברוב המקרים עשויה להופיע הציסטה בעת שמתקיימת שחיקה של מפרק הברך (ארטריטיס), אולם יכולה להיקשר גם לממצאים חריגים בתוך הברך, ביניהם פגיעה במניסקוס או בסחוס.
לעיתים רחוקות מאוד הציסטה יכולה לדלוף לתוך השרירים הסמוכים. למצב הקליני של דליפה יכול להתלוות כאב פתאומי בצידה האחורי של הברך. אם אין כאבים בברך, אין צורך בטיפול. אולם אם חשים כאב, הטיפול הנחוץ בציסטה ע"ש בייקר הוא טיפול בגורם הציסטה עצמו.
קיימות שיטות רבות להחלפת מפרק ברך. העיקרון הוא יצירת משטח חדש על קצה עצם הירך ועל קצה עצם השוק, כשבניהם מבנה שמכונה פוליאטילן.
הפוליאטילן יכול להיות נייד או מקובע למשטח השוק.
כאשר הוא נייד סוג המשתל יהיה MOBILE BEARING, וכאשר הוא מקובע לשוק יעשה שימוש במשתל FIXRD BEARING.
בנוסף, יש גישות שונות להגיע למפרק הברך באמצעות חתך קטן או גדול, וכן שיטה שמכונה ברך בהתאמה אישית.
נוזל בברך יכול להיות תולדה של פגיעה באחד ממרכיבי הברך או במספר מרכיבים: פגיעה סחוסית, שבר, קרע במניסקוס, קרע ברצועה וכו'.
חשוב למסור למומחה את ההיסטוריה הרפואית המלאה, ולצד זה לבצע בדיקה פיזיקלית לצורך אבחנה מדויקת. לדוגמה, נפיחות חוזרת בברך עם הגבלה בתנועות הברך וכאבים רבים בגיל מתקדם, יכולים להצביע על אינדיקציה של שחיקת מפרק הברך; חבלה בברך שגורמת לכאב חד ונשמע בה צליל "קליק" עשויה לרוב להצביע על אינדיקציה של קרע ברצועה הצולבת הקדמית, אם כי לא ניתן לשלול סיבות אחרות ורבות. בדרך כלל, קרע ברצועה מלווה בנפיחות תוך מפרקית (נוזל בברך), כאבים וקושי בתפקוד המפרק. אם הופיעה נפיחות מיידית לאחר הפציעה, ייתכן שיש פגיעה ברצועה הצולבת הקדמית; אם הופיעה נפיחות לאחר מספר שעות ייתכן שנגרמה פגיעה מניסקיאלית.
נפיחויות חוזרות ונשנות בברך, בפרט נפיחות דו־צדדית, מעלות חשד נוסף למחלה ראומטית. לרוב, במקרים אלה נשאב נוזל מהברך ונשלח לבדיקת מיקרוסקופ ולבדיקה במעבדה לספירת תאים וכימיה. בנוסף, יש צורך לבצע בדיקות דם מכוונות לאבחון בעיה ראומטית. במסגרת הבירור עשוי לעלות צורך בבדיקת רופא עיניים, על מנת לשלול אובאיטיס (דלקת בעיניים).
נפיחות ברגל יכולה לנבוע מהמון סיבות, לדוגמה בעיות בברך או בירך. בנוסף הנפיחות יכולה לנבוע מבעיות ורידים, לימפה וכלי דם, תרופות, אי ספיקת כליות, בעיות הורמונליות שונות, זיהום וכו'.
בבדיקה פיזיקלית ייבדק האם הנפיחות ממוקמת בתוך מפרק הברך או מחוצה לו. אם מקורה של הנפיחות היא מחוץ למפרק הברך, עשוי הממצא להצביע על הצטברות של דם מתחת לעור – המטומה.
אם הנוזל הוא תוך מפרקי, עשוי הממצא להצביע על בעיה בתוך מבנה הברך, לדוגמה במניסקוס, ברצועה, עצם או סחוס. בבדיקה פיזיקלית ניתן להעריך מהי מידת הפגיעה ולהפיק אבחנה נכונה.
שברים בצוואר הירך נפוצים מאוד באוכלוסייה המבוגרת. שברים אלה מצריכים טיפול בטווח של 3 ימים מיום הפגיעה למניעת סיבוכים רבים אשר קשורים לאופי השבר ולגיל האוכלוסייה הסובלת ממנו.
שבר בצוואר הירך ללא תזוזה מצריך לרוב קיבוע באמצעות ברגים, על מנת לשמור על המנח הקיים. שבר בצוואר הירך עם תזוזה מצריך החלפה של מפרק הירך.
ד"ר בנדר מבצע החלפה שלמה של מפרק הירך, ברוב המקרים של שבר בצוואר הירך. החלפה חלקית בלבד של ראש הירך ללא החלפה של המרכיב באגן עשויה ליצור מצב, שבו יש כאבים באזור מפרק הירך כתוצאה מתנועת המשתל (ראש הירך המוחלף) באגן.
הברך מורכבת משלושה מדורים – מדור פנימי (מדיאלי), מדור חיצוני (לטרלי) ומדור בין הפיקה לבין הברך (מדור פטלופמרלי). שלושת המדורים ניתנים להחלפה בנפרד, ללא כל צורך בהחלפה מלאה של מפרק הברך.
היתרונות: גישה ניתוחית שאינה רחבה תוך שימור חלקי הברך האחרים יוצרת תחושה טבעית יותר.
החסרונות: שרידות נמוכה יותר לאורך שנים בהשוואה להחלפת מפרק ברך מלאה; היעדר תיקון ציר הברך כשאינו תקין, עשויה בחלוף השנים לערב נזק למדורים אחרים של הברך. כתוצאה מזה יידרש לבצע ניתוח חוזר. ניתן להחליף חצי ברך בשיטת ברך מותאמת אישית.