ניתוח החלפת מפרק ירך – מידע מקיף

שחיקת מפרק ירך נפוצה מאוד, ופוגעת באיכות חייהם של אנשים בשל כאבים בעוצמות שונות ובשל מגבלות בטווחי התנועה. 

לעיתים תופעת השחיקה במפרק הירך יכולה לבוא לידי ביטוי באזור המפשעה או הברך, עד כדי תחושה מוטעית שמדובר בכאב שנובע מאותו אזור. לכן אבחון של רופא אורטופד נחוץ, וזאת כדי לברר את המקור האמיתי לבעיה.

קיימות מספר סיבות שעלולות לגרום לכאבים במפרק הירך, ולהלן מספר דוגמאות מרכזיות:

שברים ופציעות באזור מפרק הירך.
בקע מפשעתי או פמורלי [החלשות דופן הבטן].
תסמונת FAI [Femoraloacetabular Impingement Syndrome] – מגע לא תקין בין הירך לבין האגן, שעלול לגורם לקרעים של מעטפת המפרק [לברום] ובקיעות בסחוס. בהיעדר טיפול יכולה להיגרם עם הזמן שחיקה של מפרק הירך.
דלקת בגידים שסובבים את מפרק הירך [טנדניטיס ובורסיטיס].
תסמונות כאב ומחלות נוירולוגיות – נוירופטיה, פולינורפטיה ופיברומיאלגיה.
תסמונת AVN [נמק אוסקולרי של ראש הירך] – היעדר אספקה תקינה של דם לראש הירך.
בקרב האוכלוסייה המבוגרת הסיבה המרכזית לכאבים נובעת משחיקת הסחוס במפרק עצמו. תופעה זו מוכרת בשם אוסטוארטריטיס, שהינה שחיקת מפרק ניוונית.
כאב מוקרן – שחיקה של מפרק הירך יכולה להשפיע על מפרקים סמוכים, כגון הגב או הברך. זו הסיבה לכך שאנשים, שסובלים מכאבים באזורים אלה, סבורים לעיתים שזהו מקור הבעיה בעוד שהבעיה היא למעשה במפרק הירך. מצד שני, כאבי גב תחתון יכולים לבוא לידי ביטוי בכאבים שמוקרנים לחלק מהרגל או למפרק הירך.

ההמלצה להפנות מטופל לניתוח החלפת מפרק ירך מתבססת על חוות דעת רפואית של מומחה אורטופד להחלפת מפרקים, וניתנת על בסיס ההיסטוריה הרפואית, בדיקה פיזית, כולל עיון בצילומים.

הבדיקה הפיזית והמידע האישי חשובים ביותר. החלפת מפרק הירך תתבצע לאחר שמוצו הטיפולים הקיימים ללא ניתוח, כמו; תרופות נוגדות דלקת או כאב, טיפולי פיזיותרפיה או הזרקות בהתאם להמלצות של רופא אורטופד מומחה ברכיים וירך.

לאחר שכל אלה מוצו, ובמקרים שהמטופל מתלונן על כאבים במפרק עצמו או באזור המפרק, ומדווח על פגיעה בתנועה ועל ירידה באיכות החיים, ישקול הרופא אם להפנות את המטופל לניתוח. הנה מספר דוגמאות של תסמינים שעשויים לחזור על עצמם:

• קושי לשבת על כיסא למשך זמן ממושך.
• קושי לקום מישיבה.
• כאבים באזור המפשעה.
• צליעה.
• כאבים בזמן טיפוס במדרגות גבוהות; כאשר נדרשת הרמה גבוהה של הירך.
• קושי בתנועתיות, שדורשת מעבר מישיבה לעמידה, וכן בתנועתיות מורכבת יותר בכניסה לרכב וביציאה ממנו.
• קושי לבצע פעולות שדורשות כיפוף מפרק הירך, כמו לגרוב גרביים, לנעול נעליים ולקשור שרוכים [ללא קשר לבעיית עודף משקל].

כאמור, לא בכל מקרה ימליץ הרופא האורטופד על ניתוח להחלפת מפרק ירך. אולם ברגע שזו תהיה חוות הדעת, רצוי שלא לדחות את המועד.

דחיית הניתוח, שלא לצורך, עלולה לגרור אחריה החמרה נוספת במצבו של המטופל, שתבוא לידי ביטוי בהחמרת הכאבים ובסיבוכים נוספים, למשל השפעה על מפרקים סמוכים – עקמת בגב התחתון, עיוות ציר הברך, ופגיעה בשרירים העוטפים את מפרק הירך.

אחד היתרונות הבולטים בניתוח החלפת מפרק ירך בגישה הקדמית הוא ההתאוששות המהירה, והאפשרות לשוב לשגרה בזמן קצר יחסית. לאחר שהניתוח הסתיים, מועברים המטופלים לחדר התאוששות, ונדרשים להישאר להשגחה רפואית במשך כשעתיים. בזמן זה נערכות בדיקות לבחינת יציבות ולבדיקת פרמטרים רפואיים נוספים. לאחר מכן המנותח עובר למחלקה.

ביום הניתוח במחלקה מתחיל טיפול פיזיותרפיה. בעזרתו של הפיזיותרפיסט קם המטופל ממיטתו ומתחיל ללכת. כעבור יומיים של אשפוז יכול המטופל לשוב לביתו בסיוע מלווה. 

בתהליך שיקומי, שמתקדם בקצב אישי של כל מטופל, נעשית חזרה הדרגתית לשגרה, ובדגש על ביצוע הפעולות היום־יומיות, כמו הליכה, קימה, ישיבה ועוד. הצפי הוא כי תוך מספר ימים ועד שבועיים יוכל המטופל לבצע את הפעולות השגורות באופן עצמאי, ולהתקדם לתרגול של פעולות מורכבות יותר, כמו פעילויות ספורטיביות.

מפרק ירך תקין דומה במראהו לכלי הקדום – מכתש ועלי. מבנה המפרק כולל את קצה עצם הירך הכדורי [Femoral head], שמונח על מכתש אגן הירכיים [Acetabulum]. 

בניתוח להחלפת מפרק ירך מסירים את ראש הסחוס השחוק, ומכניסים במקומו משתל מלאכותי, שעשוי על בסיס אחד מצירופי החומרים הבאים: מתכת על פויליאטילן, קרמיקה על קרמיקה, קרמיקה על פוליאטילן או מתכת על מתכת.

קרמיקה היא חומר קשיח אשר שורד שנים רבות. ברוב המקרים מוכנס עם פוליאטילן פלסטיק קשיח.
למתכת על מתכת יתרונות של שרידות וחוזק, אולם קיימת תופעה של הפרשת יונים של מתכות כבדות למחזור הדם. דבר אשר מומלץ פחות לנשים בגיל הפוריות ולחולי כליות. בנוסף, חשוב לדעת שהרכב זה של משתל עלול ליצור תגובה של הגוף למשתל.

ברוב המקרים נעשה שימוש בשתלים מלאכותיים שעשויים מקרמיקה על קרמיקה או מקרמיקה על פוליאתילן. השתלים לרוב מוכנסים לגוף בלחץ, והגוף עוטף אותם לשם שרידות המשתל לאורך שנים. לעיתים בגילאים מבוגרים יותר, כאשר הביולוגיה או התגובה של הגוף למשתל נמוכה יותר, משתמשים בצמנט רפואי לשם קיבוע המשתלים.

בחירת מרכיבי השתל תעשה בידי המנתח במטרה לאפשר למטופל את כל טווחי התנועה לאחר הניתוח. לכל שתל יש אורך חיים משלו, ובעניין זה יש גם השפעה של תגובת הגוף לשתל. באופן כללי, ניתן לומר שברוב המקרים השתל עשוי לשרוד למעלה מ־20 שנה.

משך זמן הניתוח בפועל הוא כשעה עד שעה וחצי.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שקודם לכן מתבצע תהליך קליטת המטופל, בדיקה והיערכות לקראת הניתוח.

כמו כן, בסיום תהליך הניתוח נדרש המטופל לשהות כשעתיים בהתאוששות.

הניתוח כולל מספר שלבים והם קליטה והכנת תיק המנותח, בדיקת אחות, פגישה עם המרדים ועם הרופא המנתח, הרדמה בחדר ניתוח, השכבה, רחצה וכיסוי, ולאחר מכן מתבצע הניתוח עצמו. לאחר מכן מועבר המנותח להתאוששות.

כלומר, מדובר על סך הכול של מספר שעות, שמוקדשות לצורך הניתוח. זמן השהות בבית חולים לאחר ניתוח הוא כיומיים [שני לילות].

ביום זה יישאר המטופל להשגחה רפואית במחלקה האורטופדית של בית החולים.

פעולות בסיסיות, למשל רחצה, יעשו בתמיכתה של אחות המחלקה.
האחות תחבוש את אזור הירך בתחבושת אלסטית.

מיום זה יחל תהליך של טיפול פיזיותרפיה, שמטרתו חיזוק שרירי הירך והגדלת טווחי התנועה. יש להמשיך בטיפול הפיזיותרפיה גם לאחר השחרור מבית החולים ובהתאם להנחיות הרופא.

התאמת רמת הפעילות הפיזית תלויה במצבו של המטופל ובמידת שיתוף הפעולה שלו. ביום שלמחרת הניתוח אפשר לקום מהמיטה, ולבצע הליכה קצרה בתמיכה של מלווה.

ההרדמה בניתוח להחלפת מפרק ירך – יכולה להיות כללית או אזורית [הרדמה ספינאלית], שניתנת למטופל באמצעות הזרקת חומר הרדמה אל החלל המצפה את חוט השדרה. ההחלטה בנוגע לסוג ההרדמה נמצאת בידיו של הרופא המנתח והמרדים, ועל בסיס שיקול דעתם, ומתקבלת בשקיפות מלאה מול המטופל. 

היתרונות בהרדמה האזורית הם הרפיה מקסימלית של השרירים, אשר מאפשרת גישה פשוטה יותר של המנתח לאזור המפרק. כמו כן, קיימת השפעה של חומר ההרדמה על הרחבת כלי הדם ההיקפיים, אשר מצמצמת את הסיכון לאובדן דם במהלך הניתוח.

מנתונים רפואיים עולה כי בהרדמה ספינאלית [אזורית] מופחת הסיכוי להתרחשות של תסחיף ראיתי, וזאת בעקבות הרחבה של כלי הדם במהלך ההרדמה.

לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך בגישה הקדמית, צפויה מסוגלות לקימה ולהליכה תוך מספר שעות לאחר ההתאוששות. בהמשך צפויים להופיע כאבים, במידת עוצמה משתנה ממטופל אחד לשני.

לפני השחרור מבית החולים תקבלו מהרופא המנתח מרשמים והסברים על משככי כאבים מומלצים. מטרת נטילתם היא למנוע מצב, שבו הכאבים פוגעים בתוכנית השיקום שמתבקשת לאחר מכן.

חלק מהמטופלים סובלים מבעיית עייפות לאחר הניתוח, אשר משפיעה על יציבותם, וכתוצאה מכך מתרחשות נפילות בלתי צפויות. לכן מומלץ להכין מראש את סביבת הבית לתנועה מופחתת, ולהסיר מכשולים מהדרך. בימים הראשונים שלאחר הניתוח רצוי להשתמש בהליכון, לצורך הגנה מפני נפילות. המלצה זו תקפה עד לבדיקת הביקורת הראשונה אצל האורטופד.

לאחר הניתוח מותאמת לכל מטופל תוכנית שיקום בעזרת תרגול פיזיותרפיה קבוע. יש להקפיד לבצע את התרגול, וכן להיצמד להנחיות הרופא האורטופד המנתח.

החזרה לשגרה תעשה בהדרגה, ובהתאם לאורח החיים הקודם [סוג העבודה ומאפייניה], וכן בהתאם לנתונים הבריאותיים האישיים של המטופל – היסטוריה רפואית, הנסיבות שהובילו לניתוח, מהלך הניתוח ועוד.

כמו כן, תתבקשו להישאר במעקב רפואי, על מנת לעקוב אחר תהליך ההחלמה והשיקום.

פעולת הרחצה תעשה בישיבה על כיסא פלסטיק שיונח באמבטיה, בכדי למנוע נפילות.

בניתוח החלפת מפרק ירך בגישה הקדמית כיוון החתך יכול להיות אורכי או רוחבי, ונעשה בהתאמה לקווי העור הטבעיים, ועל כן נוצרת צלקת עדינה, שמטושטשת בהדרגה בתהליך ההחלמה. החתך נעשה באורך של כ־7 ס"מ בלבד, ובסיום הניתוח נתפר באמצעות תפר פנימי נספג, ומעליו הדבקה של שפתי הפצע בדבק מיוחד. לא נעשה שימוש בסיכות, ולכן אין צורך בהסרתן. 

בגישה האחורית ובגישה הצדדית נותרת לרוב צלקת גדולה יותר. התפרים לאחר הניתוח נעשים באמצעות סיכות, שיש צורך להסירן כעבור שבועיים ועד שלושה שבועות. הסרת התפרים תעשה בידי אחות בקופת החולים.

שיקום לאחר הניתוח הוא תהליך הדרגתי ואינדיבידואלי בהתאם למצבם הגופני של המטופלים ובהתאם לרקע הרפואי הקודם שיש להם. כמו כן, מתבסס השיקום על הנחיות הרופא המנתח. לרוב, אחת ההמלצות המרכזיות של הרופא תהיה לפנות לטיפולי שיקום באמצעות פיזיותרפיה.

מטרת הטיפולים הללו היא לסייע למנותחים לשוב בהקדם האפשרי לפעולות תנועתיות יום־יומיות, כמו קימה והליכה, להרחיב את טווחי התנועה, וכן למנוע היווצרותם של סיבוכים לאחר הניתוח.

לאחר שהושגו יעדי השיקום הראשונים של תנועה יום־יומית, יישאפו הפיזיותרפיסטים להשיב את המטופל לשגרה, שכוללת בתוכה פעילויות שביצע בעבר.

ההנחיה בנוגע למועד החזרה למקום העבודה תלויה במספר גורמים, ובהם ההיסטוריה הרפואית של המטופל, קצב ההחלמה והשיקום, וכן אופי העבודה, שבו עוסק המטופל.

בהתייחס לאלמנט העיסוק בלבד, החזרה לעבודה תתבצע באופן הבא:

• לעובדים במשרה משרדית, שנעשית ברובה בישיבה – תתאפשר החזרה תוך 4 עד 6 שבועות לאחר הניתוח.
• לעובדים שמשרתם מתבצעת ברוב שעות היום בעמידה או בנשיאת משאות, כמו; מוכרים בחנויות או דיילי מכירות, וכן מורים וגננות – ההמלצה לחזרה תהיה כעבור כ-6 עד 12 שבועות.
• במקרים של עבודה מאומצת, אשר כרוכה בהרמת משאות כבדים, כמו עבודת בניין, סדרנים של סחורות וכדומה – ההמלצה תהיה בהתאם למנותח ומחלות הרקע שלו.

יש לזכור שקצב ההחלמה משתנה בין אדם לאדם, ולכן התשובה לשאלת החזרה לשגרה תהיה כללית למדי. בנוסף, יש לזכור שהמאפיינים האישיותיים יהיו בעלי השפעה מכרעת בתהליך השיקום. 

לאחר הניתוח נבנית תוכנית שיקום והחלמה אישית לכל מטופל ומטופלת. בשבועות הראשונים יינתן דגש לפעולות בסיסיות, כמו דריכה על כף הרגל, הליכה והדמיה של כניסה מהרכב ויציאה ממנו. לאחר שפעולות השיקום הללו התקיימו, ייתכן וימצא כי יש באפשרותו של המטופל לשוב לנהיגה עצמאית. בחלק מהמקרים, פעולה זו תאושר על־ידי הרופא האורטופד לאחר כ-4 עד 6 שבועות מיום הניתוח, וזאת לאחר שנמצא כי פעולת הרפלקסים תקינה, וכן נראה שהשרירים התחזקו.

עם זאת, יש לזכור שהנהיגה בהשפעת משככי כאבים חזקים, עשויה לפגוע בערנותו של הנהג. על כן, כל עוד נעשה שימוש במשככים מהסוג הזה, מומלץ להשהות את החזרה לשגרת נהיגה.

האוסטאופורוזיס מתאפיינת בירידה בצפיפות העצמות ופגיעה באיכותן. שכיחות המחלה עולה עם הגיל ומושפעת גם משינויים הורמונליים. במחלת שלד זו תהיה נטייה מוגברת לשברים בעקבות פציעות, מכיוון שהעצמות שבריריות ופריכיות.

אוסטוארטריטיס היא תופעה של שחיקת רקמת הסחוס, שנמצאת בקצה עצמות המפרק, בחיבור שבין העצמות. במקרה של שחיקת סחוס במפרק הירך, בחיבור בין ראש הירך לאגן, תהיה פגיעה בטווחי התנועה וכאבים באזור זה.

לאחר ניתוח החלפת מפרק הירך יש להתייעץ עם רופא אורטופד ועם הפיזיותרפיסט המטפל, על מנת לקבוע את אופי הפעילות הגופנית ואת קצב החזרה לפעילויות השונות.

ההמלצה היא לשוב לפעילות גופנית בצורה מדורגת. בשלב הראשון תוגבל הפעילות להליכה, כאשר המטרה היא להגדיל את טווחי המרחק. בהמשך יהיה אפשר להוסיף פעילויות ספורטיביות נוספות כמו, שחייה, רכיבה על אופניים וריצה קלה. בשלב מתקדם יתאפשר לבצע פעילויות מאומצות יותר.

ישנן סיבות שונות שגורמות לאבחנות שונות של פגיעה במפרק הירך. על פי רוב נגרמת שחיקה של הסחוס, שפוגעת באורח החיים, ובאה לידי ביטוי בפגיעה בטווחי התנועה ובכאבים.

הניתוחים להחלפת מפרק הירך נעשים באמצעות שלוש גישות מרכזיות: גישה קדמית [זעיר פולשנית], גישה צדדית וגישה אחורית. בנוסף, קיימת אפשרות לבצע ניתוח של שני מפרקי הירכיים בגישה הקדמית [גישה דו־צדדית]. התאמת שיטת הניתוח מתבססת על פרמטרים שונים, שנבחנים על־ידי האורטופד המנתח, ובהמלצתו יתבצע הניתוח הרלוונטי למקרה.

ד"ר בנימין בנדר מבצע את ניתוחי הירך בשיטות שונות, ומוביל בארץ את שיטת הניתוח החדשנית בגישה הקדמית [המאפשרת ניתוח מפרק ירך דו־צדדי].

טיפול זה מתייחס להליך שיקום, שמטרתו לחזק את שרירי המפרק והאגן, לשפר את טווחי התנועה באזור המפרק, לשפר את היציבות, ולחזק את המסוגלות של המטופל לנוע בעצמאות.

תהליך השיקום נעשה באמצעות טיפול פיזיותרפיה הדרגתי. בשבועות הראשונים ייעזר המטופל במכשירי הליכה, בהתחלה באמצעות הליכון ולאחר מכן באמצעות מקל הליכה. בהתאם להתקדמות השיקום יוכל לנוע בעצמאות מלאה.