סיבוכים בהחלפת מפרק ברך וירך

אחוז הזיהומים לאחר ניתוחים להחלפות מפרקים נע בין 1% עד ל 3%, ובניתוחים חוזרים עד ל 9%. יש שני סוגי זיהומים שעלולים להופיע לאחר ניתוח. אחד הוא זיהום שטחי והשני – עמוק. מבין השניים חשוב לדעת שהזיהום השטחי חולף בדרך כלל תוך מספר ימים, אינו דורש התערבות כלשהי, ואינו מסכן את מפרק הברך או הירך. 

לעומת זאת זיהום עמוק דורש בדיקה רפואית, וברוב המקרים נדרש פתרון שכולל שני ניתוחים בשני שלבים. ניתוח ראשון יהיה לצורך הוצאת מפרק הירך או הברך 'המזהם' והכנסת מפרק זמני, שבו יילקחו גם תרביות על מנת לבודד את החיידק. לאחר מכן יקבל המנותח טיפול אנטיביוטי, תוך ורידי לרוב, עד להעלמות מוחלטת של הזיהום. בשלב השני יתבצע ניתוח להחלפת מפרק ירך או ברך קבוע.

חשוב לציין שזיהומים ניתן למנוע, עקב כך חשוב מאוד לבצע את כל הבדיקות לפני הניתוח, כולל תרבית אף ותרבית שתן. אם יש צמיחה של חיידק באף, תקבלו לפני הניתוח משחה שיש למרוח בכל נחיר למשך מספר ימים, המריחה תימשך גם לאחר הניתוח ועד להוצאת התפרים. צמיחה בשתן מטופלת באנטיביוטיקה. יומיים לפני הניתוח יש לרחוץ את הגוף פעמיים ביום מכף רגל ועד ראש בסבון חיטוי מיוחד. המרדים בניתוח יוסיף אנטיביוטיקה לווריד, ואנטיביוטיקה נוספת לווריד תקבלו גם לאחר הניתוח במחלקה. חשוב מאוד! הטיפול בפצע הניתוח יעשה על פי מכתב הסיכום האישי, כולל רחצה של הפצע וחיטויו, ולקיחת אנטיביוטיקה מניעתית.

הסיבוכים מעטים יחסית, וחשוב להתייחס לכך בפרופורציה הנכונה, אבל מצד שני חשוב שיהיו פרושים בפניכם מלוא הנתונים כולל האפשרות להיקלע לתרחיש של סיבוכים לאחר הניתוח ולתמונה מלאה של הנסיבות להם.

סכנה לפגיעות בכלי הדם היא הנפוצה ביותר בקרב אלה שסובלים מבעיות כלי דם. לדוגמה, אצל אנשים שסובלים מטרשת עורקים, הסיכוי להיווצרות קריש דם וסתימה של העורק, או על ידי קריש או על ידי רובד טרשית, תהיה גבוהה יותר במהלך הניתוח.

במהלך ניתוח עלולים להיפגע כלי דם או עצבים באופן שטחי או עמוק. דימום שטחי שמופיע במהלך הניתוח נצרב במכשיר דיאתרמיה מיוחד. ההכנה לקראת ניתוח עבורם תכלול בדיקה של כלי דם על ידי קרדיולוג, ותפחית את אחוז הסיבוכים.

במקרים רבים בניתוחי החלפת מפרק ברך יש תחושה פחותה באזור החיצוני של הצלקת עקב החתך הניתוחי. בניתוחי מפרק ירך יכולה להיות תחושה שטחית פחותה על פני העור עקב החתך הניתוחי. לרוב תחושה זו אינה מפריעה לתפקוד הכללי. אולם עצבים אחרים, כמו; העצב הפמורלי, הפרוניאלי והעצב הסיכאטי הם עצבים ראשיים בגוף, ומתיחה או הזזה שלהם, בייחוד בניתוחים חוזרים או בניתוחים שבהם נדרשת הארכה של הגפה מעל ל-3 ס"מ, עלולה לגרום לשינוי בתפקוד העצבים האלה, ולהשפיע על תפקוד הרגל. בניתוחים חוזרים הרקמה היא צלקתית יותר ופחות גמישה לניוד, ובכך גם נוטה יותר למתיחה של העצבים. 

יש להדגיש שהרוב הניכר של פגיעות עצביות הן כאלה שחולפות באופן ספונטני.

החלפת מפרק ברך והחלפת מפרק ירך מאופיינים בשיעורי הצלחה גבוהים. שיפור בכאבים ושיפור בתפקוד המפרק מושגים ברוב הניתוחים. אולם לא תמיד שיפור זה מוביל למצב שבו אין כאבים כלל או שטווחי התנועה מלאים לגמרי. עד כ- 20% מהמקרים של ניתוחי החלפת מפרק ברך ועד כ- 10% מהחלפת מפרק ירך (במקרה הקיצון בחלק מהמקרים) מופיעים כאבים כרוניים כלשהם לאחר הניתוח. חלק מהסיבות לכך הן כתוצאה מהקרנה של הכאבים מהגב, תסמונות כאב (כדוגמת שינויים בעצבים כגון נוירופטיה, פולינוופטיה, פיברומיאלגיה ועוד) וחלקם ללא סיבה ברורה. 

מצב נפשי משפיע מאוד על התחושה ועל פירוש הכאבים. לדוגמה, אנשים בדיכאון חווים כאבים רבים יותר, ונוטים לפתח כאבים כרוניים. כאבי גב עלולים להקרין למפרק הירך או הברך, לחלק מהרגל או לכל אורך הרגל ועד לכף הרגל, ואפילו להקרין למפשעה. כאבי גב לא חייבים להופיע ככאבי גב מובהקים, אלא עשויים להופיע בצורה של כאב מוקרן (רדיקולופטיה בשפה הרפואית). רדיקולופטיה פירושה הקרנה של הכאב מהגב לרגל (יכול להופיע ללא כאבים בגב עצמו). כאבי גב מוקרנים יכולים ליצור כבדות של הרגליים עד לקושי בהליכה עקב קושי בתפקוד השרירים והתכווצויות של השרירים.

אחד הדברים שפחות ניתן לצפות הוא תרחיש של פקקת ורידים עמוקה שמובילה להיווצרות קריש דם ברגל, כשהחשש הגדול הוא מפני תסחיף ריאות בעקבות הקריש. פקקת ורידים נוצרת בעקבות האטה בזרימת הדם באזור הרגליים, כשהסכנה היא שקריש דם עשוי לעצור את זרימת הדם לריאות, ולגרום לסיבוך של נשימה.

הטיפול המניעתי למצב זה הוא מדללי דם ומשפרי זרימה, שיינתנו סביב הניתוח. להורדת סיבוכים מהסוג הזה חשוב מאוד לקום ביום הניתוח. כמו כן, חשוב לעשות שימוש באגדים אלסטיים ובתרופות לדילול דם. מכשיר מתנפח מיוחד שמורכב על השוקיים לאחר הניתוח, מפחית את אחוז הסיבוכים.